חיפוש

חוגגים שבע שנים לתנועת ה-MOOCs: חלק ב'

בשנת 2012 תויגה תנועת הMOOCs- כאחת המהפכות המשמעותיות של האנושות במאה ה-21. אז מדוע מיהרו להספיד אותה מיד לאחר שנתיים? איך מגיב העולם לתנועת הלמידה הדיגיטלית והאם קיימת הלימה עם נתוני הלמידה בפועל? חלק שני מתוך שלושה בסקירת תנועת הקורסים הדיגיטליים העוסק באתגרים שמלווים אותה בדרך


מאת: ערן רביב


בחלק הקודם של הסקירה הצגתי את הולדתה המחודשת של תנועת הלמידה הדיגיטלית בדמות פלטפורמות כגון YouTube, Khan Academy ותופעת ה- Massive Open Online Courses) MOOCs) ולמדנו על נתונים שימוש בפלטפורמות הקורסים הדיגיטליים הנפוצות בעולם ובישראל.


תנועת ה-MOOCs מהווה בשנים האחרונות תשתית לדיון עשיר ושנוי במחלוקת לצד תנודות עזות בדעת הקהל הציבורית. ב-2012 הכריז מגזין Times על שנת 2012 כעל שנת ה- The Year of the MOOCs") MOOC") ותייג אותה כאחת מהמהפכות המשמעותיות של האנושות במאה ה-21 שתאפשר לכל אדם על כדור הארץ לרכוש השכלה גבוהה ואמצעים לתעסוקה הולמת ללא עלות ומכל מקום. לא עברו שנתיים ובא תורם של מאמרי דעה וכתבות המצביעים על הטכנולוגיה החדשה כחלולה ומכריזים על מותו של ה-MOOC. בנוף המספידים בלט ראיון במגזין [1]The Economic Times עם סגנית הנשיאה של Udacity, קלריסה שן, שצוטטה כאומרת ש-"ה-MOOCs הנם מוצר כושל, לפחות ביחס ליעדים שאנחנו הצבנו בתחילת הדרך".


מהפכות טכנולוגיות מתחילות בדרך כלל כמענה לצרכים של התעשיות הביטחוניות או כתוצאה מיזמות של סטארטאפיסטים בשוק הפרטי. בשונה מהרגיל, המהפכה הזו החלה בעולם האקדמי ופשטה כאש בשדה קוצים באחד ממערכי המוסדות השמרניים ביותר בנוף הארגונים העולמי. יש לכך לא מעט חסרונות (שאגע בהם בהמשך), אולם אחד מהיתרונות המרכזיים של העובדה שהפלטפורמות הללו צמחו באוניברסיטאות כסטנפורד, פרינסטון, הרווארד ו-MIT היא העובדה שבתוך חמש שנים, זמן קצרצר לכל הדעות במונחים אקדמיים, יש לנו כבר מחקר ונתונים מקיפים על מנת להתחיל בשיח לגבי מגמות בלמידה דיגיטלית ולגזור תובנות לגבי מה עובד ולא עובד ובעיקר להעמיד את האמירות המהללות והמספידות אל מול עובדות ונתונים.

היותה של האקדמיה ערש תנועת ה-MOOCs מביא עמו יתרון נוסף והוא פריחה חסרת תקדים של עבודה מולטידיסיפלנרית אקדמית בין בתי הספר למדעי המח והפקולטות לחינוך וטכנולוגיות למידה. תיאוריות פדגוגיות שהיו שגורות עשרות שנים ונשענו על מחקרי תצפית, מבחנים הישגיים ודיווח עצמי של לומדים עומדות כיום למבחני fMRI ואלקטרודות המנטרות פעילות מוחית בתהליכי למידה.


המחקר המקיף ביותר בתחום עד כה פורסם בדצמבר 2016 על ידי קבוצה משותפת של חוקרים מהרווארד ו-MIT. המאמר קרוי בפשטות: "HaravrdX and MITx: Four Years of Online Courses" ומקיף 2.3 מיליארד פריטי מידע המסכמים תהליכי למידה של 4.5 מיליון לומדים ב-290 קורסים על edX. המחקר מקיף מענה לשאלות מאקרו כמו האם תנועת ה-MOOCs בדעיכה ומיהו קהל הלומדים בה דרך מענה לשאלות ביחס לקורסים עצמם כגון כמה לומדים מסיימים בהצלחה קורס מלא ומהם המאפיינים שלהם ועד לשאלות השוואתיות בין למידה בכיתה לעומת למידה בקורס מקוון.


ברמת שאלות המאקרו הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שעל אף ההספדים תנועת ה-MOOCs נמצאת בצמיחה מתמדת ויציבה בקצב של אלפי לומדים חדשים מדי יום ובקצב גידול שנתי של מיליוני לומדים. רוב הלומדים הם עדיין גברים (66%), משכילים (73%) ובגיל ממוצע של 29. במובן הזה נדרשת עוד בהחלט עבודה רבה על מנת להפוך את ה-MOOCs לשובר שוויון אמיתי. ביחס לשאלה כמה לומדים מסיימים בהצלחה את הקורסים הממצאים מעלים שהסיכוי הטוב ביותר לצלוח קורס מלא בהצלחה הוא לשלם עליו. 60%[1] מהלומדים המשלמים (עלות קורס ממוצע הנה סמלית יחסית לקורס המקביל בין כתלי האוניברסיטה ונעה בין 50$ ל-150$) מסיימים בהצלחה את הקורס אליו נרשמו, זאת לעומת 30% בלבד מהלומדים שנרשמו והצהירו כי בכוונתם לסיים את הקורס (“intenders”). המחקר מאשש את האמרה הידועה שגורסת כי מעשים עדיפים על הצהרות ו-36% מתוך הלומדים שנחשפו ללפחות ממחצית התכנים (“explorers”) הגיעו לקו הגמר. מתוך כלל המשתתפים בקורס מסיימים כ-7.7% את כולו.


(MIT-בהתאם למאפייני לומדים שונים (מתוך המחקר של הרווארד ו MOOCs -שיעור מסיימי ה

אם עד היום היתה לכם תחושה עמומה שאתם מבזבזים לא מעט זמן בבהייה חסרת תוחלת כשאתם יושבים באחת מהכיתות הגדולות שבקמפוס עם עוד מאה וחמישים סטודנטים כמוכם, הממצא המרתק הבא מאשר שאתם לא היחידים שמבלים את מרבית הזמן בכיתה ובכן, ב... לא ללמוד. בבדיקה השוואתית בין סטודנטים שלמדו את הקורס באופן מקוון ובין סטודנטים שלמדו אותו בשיטה המסורתית בכיתה עולה כי מחצית מהלומדים מסיימים את אותו קורס בדיוק בלכל היותר 34% מהזמן שהיו משקיעים בכיתה. רק 5% מהם ישקיעו יותר זמן בקורס המקוון מאשר בכיתה.


המחקר מציף בפנינו את האתגרים המרכזיים של תנועת ה-MOOCs בימינו: התוכן עשוי להיות נפלא אבל חוויית הלמידה לא מספיק מחברת (engaging) את הלומדים באופן שהרוב יצלח אותה באופן מלא ושלם; הטכנולוגיה נגישה בכל זמן ומכל מקום אבל לא באמת מגיעה לאוכלוסיות הזקוקות לבשורה שהיא מביאה עמה. הקורסים חינמיים אבל לא מאפשרים קיימות כלכלית לאורך זמן של הארגונים המציעים את הפלטפורמות ללמידה.


(MIT-השוואה בין זמן למידה בקורסים מקוונים ללמידה בקורס הנלמד באוניברסיטה (מתוך המחקר של הרווארד ו

כיצד מגיבה תעשיית ה-MOOCs לאתגרים הללו וכיצד משפיעה התנועה על ה-ecosystem של עולם הלמידה האקדמי והארגוני? מהו עתידה של תנועת ה-MOOCs והטרנדים בלמידה הדיגיטלית שאנו צפויים לפגוש בשנים הבאות? על השאלות האלה ואחרות הנוגעות לעתיד הלמידה הדיגיטלית נענה בחלק השלישי והאחרון של הסקירה.


[1] https://goo.gl/FZgYTm


[2] המידע מתייחס לנתוני החציון של כמות הלומדים שקיבלה תעודה המעידה על סיום הקורס בהצלחה.