חיפוש

חוגגים שבע שנים לתנועת ה-MOOCs: חלק ג' ואחרון

אחרי שעסקנו באתגרים שניצבים בפני תנועת הMOOCs, נבדוק כיצד היא מתמודדת איתם ואילו התפתחויות התרחשו בשנים שלאחר הספדי התקשורת, האם מה שהחל כשוק של קורסים אקדמיים מפנה פניו לתעשיית הלמידה הארגונית, מהם החידושים הצפויים לצאת בשנים הקרובות ומה זה מָזֶה? כל הפרטים בחלק שלישי ואחרון בסקירת שוק תנועת הMOOCs


מאת: ערן רביב


בחלק הקודם של הסקירה ערכנו היכרות עם הנתונים העולים מהמחקר האקדמי אודות תנועת ה-MOOCs. אמל"ק: למידה דיגיטלית נמשכת בממוצע שליש מהזמן של למידה מסורתית, מתי מעט מצליחים לצלוח את אתגר לימוד קורס דיגיטלי אקדמי מלא ואלה שמצליחים בדרך כלל שילמו מראש עבור תעודה שיקבלו בגמר הקורס. במילים אחרות – מצד אחד יש ב-MOOCs ערך ברור וגלוי ומצד שני מעט מדי נהנים ממנו. כיצד מגיבה תעשיית ה-MOOCs לאתגרים הללו וכיצד משפיעה התנועה על ה-ecosystem של עולם הלמידה האקדמי והארגוני?


בראיון שנערך במסגרת הפודקאסט "HBS Managing the future of work" בחודש אפריל החולף[1], חוזה פרופ' אננט אגרוול, מייסד edX, שהלמידה הדיגיטלית העתידית תהיה מודולרית, גמישה, חדשנית (cutting edge), כלכלית (cost-effective) ולבסוף בעלת ערך מובחן וברור ללומד. הבה נעמיק בכל אחד מהמאפיינים שפרופ' אגרוול מדבר עליהם:

כדאית כלכלית (Cost-effective) – תארים שלמים באלפי דולרים מחד, כבר לא חינמי מאידך


אחד מהגורמים המרכזיים שהביאו לצמיחה המטאורית של תנועת ה-MOOCs, היתה העובדה שכל מה שהפריד בין הלומד והקורס הנחשק של אוניברסיטה יוקרתית בארה"ב, היה קליק אחד. אמנם מעולם לא היתה הצהרה רשמית על כך שמדובר במוצרים חינמיים ולא בכדי, ראשי התיבות הן MOOC ולא MOOFC או MOOCF אולם (ודאי בראשית הדרך), היה מקובל לחשוב שכחלק מהתפיסה הרחבה של התנועה הקורסים מוצעים ללא עלות. לאחר זמן לא רב, כמו בכל סטארט-אפ מבטיח שצובר קהל משתמשים משמעותי שצרך את המוצר ללא עלות, עלתה עד מהרה סוגיית המוניטיזציה (Monetization) ושאלת המודל הכלכלי שיאפשר לארגונים כמו Coursera, edX ודומיהם להמשיך להשקיע באיכות הפלטפורמה, התכנים ותהליכי הלמידה ושיפור המוצר. בשלב הראשון, הוצעה האפשרות לרכוש בכסף תעודה מאומתת (Verified Certificate) המבטיחה שהלומד עמד בכל הדרישות המקצועיות והאקדמיות של הקורס. התפתחות אמצעי הזיהוי הדיגיטליים (ר' פירוט מטה) אפשרו היבחנות מרחוק ואימות זהותו של המשתמש. התשלום בעבור תעודה כזו נע בין 50$ ל-300$ לקורס בודד. מסגרות כמו תואר מקוון שלם, עשויות להגיע לעלויות של כ-7000$ (לעומת המקבילה של לימודים מסורתיים באוניברסיטה שתעלה כ-35,000$). במונחים של עלויות של הלימודים הגבוהים בארה"ב, אלו עדיין סכומים זניחים ומאד משתלמים אבל בהשוואה ללימודים מסובסדים כמו שיש בישראל או באירופה התשלום הופך להיות חלק ממערך השיקולים של הלומד שלא ייפרד מ-450 ₪ בקלות של לחיצה על כפתור באתר אינטרנט. במקביל לאפשרות זו, עדיין ניתן למצוא את ההצעה ללומדים להיות שומעים חופשיים (audit) ולצרוך את כל תכני הקורס ללא תעודה או לפחות ליהנות מחלק משמעותי מהתכנים, אף כי זו גם הולכת ונעשית מוגבלת יותר.


האם התעודות המאומתות מבטיחות את יציבותן הכלכלית של הפלטפורמות? נראה שלא ממש. על אף שמדובר בתנועה צעירה מאד, בשנתיים האחרונות אנו עדים לתמורות משמעותיות בערך המוצע (value proposition) על ידי הפלטפורמות הגדולות באמצעות תצורות שונות ומגוונות של הידע, המיומנויות והאקרדיטציה שהן מציעות.


למידה דיגיטלית מודולרית – קורס הוא כבר לא יחידת הלמידה הבסיסית


אם בתחילת הדרך ראינו מאות קורסים בודדים במגוון תחומי דעת שמוצעים ללומדים אקראיים ברחבי העולם, הרי שהיום החברות מתמקדות באיגוד של קורסים מאותו תחום תוכן לכדי סדרות בעלות ערך אקדמי או תעסוקתי משמעותי (בקורסרה מסלולים אלו נקראים Specialization, ב-edX מסלולים אלו נקראים professional certificate ו-micro masters). כך, לדוגמה, במקום ללמוד בנפרד קורס מתקדם באקסל לצד קורסים שעוסקים ב-Big Data יצרו החברות מסלולי התמחות שבסופן הלומד מקבל תעודת “Data Scientist”.


אין עדיין מחקרים מספיק מקיפים על השינוי הזה אולם הנחת היסוד, שבבסיסן היא שיש במודל הזה Win-Win ללומד ולחברה: הלומד מקבל ערך ממשי באמצעות התמחות רחבה ומקיפה בתחום הדעת וסיכוי גבוה יותר להשתלב במסלולי קידום לתעסוקה או באקדמיה, והחברה מקבלת ערך כספי רב יותר ולומד מחויב יותר.


מצד שני, אנו עדים לתנועה מהכיוון השני שמאתגרת את המבט על קורס כיחידה הבסיסית והקוהרנטית ללמידה ומתייחסת ליחידות קטנות יותר (פרקים, יחידות ואפילו סרטונים בודדים), כמרכיבים הבסיסיים ביותר והיא תופעת ה-playlist – לאחרונה הושקה על ידי אונ' הרווארד האמריקאית פלטפורמה בשם LabExchange שמציעה ללומדים ליצור לעצמם את מסלול הלמידה האופטימלי באמצעות בחירת יחידות למידה קטנות (לדוגמה, פרקים נבחרים מתוך קורס), ממגוון רחב של קורסים ותהליכי למידה מכל הפלטפורמות בעולם.


שינוי נוסף שאנו רואים בפעילות הפלטפורמות היא חבירה שלהן לארגונים גדולים לצרכי ניהול תהליכי ההכשרה של עובדי החברה באמצעות קורסים מקוונים. חברות כמו Boeing, Red Hat ו-Microsoft רוכשות אלפי "מקומות" (seats) בקורסים עבור עובדיהן ומנהלות את כל תהליכי ההכשרה של החברה, באמצעות dashboards ייעודיים שמוקמים עבורן. מעבר לחסכון הכלכלי שמאפשר המהלך עבור החברות, הניהול המרכזי של כל תהליכי ההכשרה באמצעות כלים דיגיטליים עם אנליטיקס מעמיקים מאפשר תהליכי הערכה אפקטיביים יותר של מסלולי הלמידה של העובדים.


בישראל ניתן לראות ניצנים ראשונים של שילוב MOOCs בתהליכי הכשרת העובדים בארגונים כגון בנק הפועלים, בנק לאומי, אמדוקס ואפלייד מטריאלס (AM). במערכת החינוך הישראלית יוזמה משותפת של משרד החינוך והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח), מציעה לאלפי מורי בתי ספר יסודיים מודל ייחודי להשתלמויות מקוונות שנקרא "מיקרו-קרדיטציה" ומאפשר לכל מורה להרכיב את מסלול ההכשרה שלו באמצעות בחירה של שלושה קורסים מקוונים קצרים (בני עשר שעות כל אחד), מתוך מבחר עצום של למעלה מ-80 קורסים.


בעלת ערך מובחן וברור ללומד – הקו שבין האקדמי והמקצועי מטשטש


בשנת 2014 הכריזה Earnst&Young, אחת מחברות הייעוץ הגדולות והמשפיעות בעולם, כי החברה החליטה להסיר את דרישת הסף להשכלה אקדמית שהייתה נהוגה עד כה בבחינת קורות חיים של מועמדים לשורותיה. בהודעה לקונית לתקשורת הודיעה E&Y שמחקר שערכה לא הוכיח קשר בין השכלה גבוהה להצלחה בתפקידי ייעוץ בחברה ועל כן החליטה החברה לשנות את מדיניות משאבי האנוש שלה. להכרזה הזו ישנן משמעויות דרמטיות בנוף יחסי הגומלין שבין התעשייה ובין האקדמיה. אמנם, התופעה של השתלבות כוחות צעירים ומוכשרים ללא תואר שגורה כבר לא מעט שנים בעולמות הסטארטאפים אולם הצהרה כזו שמגיעה מארגון רב השפעה בנוף החברה האמריקאית יוצרת זעזוע בתפיסות המסורתיות של התעשייה כולה.


את התופעה הזו ניתן לראות היטב גם בפלטפורמות הלמידה הדיגיטליות. אם ב-2013 את רשימת הקורסים הפופולריים ביותר אכלסו אך ורק קורסים אקדמיים, הרי שבמבט על רשימת עשרת הקורסים הפופולריים ביותר של שתי הפלטפורמות הפופולריות ביותר בעולם (קורסרה ו-edX) ניתן למצוא מתוך סך של עשרים קורסים לא פחות מתשעה קורסים שמהותם היא הכשרה מקצועית/תעסקותית.


למידה דיגיטלית חדשנית - פרסונליזציה ולמידה אדפטיבית


אחת מההבטחות המרכזיות של התנועה הטכנולוגית החדשה היא האפשרות להכיר את הרגלי הלמידה של הסטודנטים, את סגנונות הלמידה שלהם ולזהות אילו פעילויות מקדמות את תהליך הלמידה שלהם באופן האפקטיבי ביותר. כך, לדוגמה, אם אני לומד שהאפקטיביות של צפייה בתרשימים ובאמצעים ויזואליים נלמדה על ידי המחשב כגבוהה יותר מזו של ביצוע תרגולים או האזנה לפודקאסט, הרי שתוכן הלמידה המותאם אישית אלי (Personalized) יכלול עושר של אמצעים ויזואליים (מפות, ציר זמן, אנימציה וכו') בעוד שאותו קורס בדיוק יילמד על ידי מישהו אחר בצורה אחרת ובאמצעי למידה שונים. ניסוי ראשון של MOOC המפעיל למידה אדפטיבית בוצע בשנת 2013 על ידי אוניברסיטת MIT במסגרת קורס MOLECULAR DYNAMICS FOR COMPUTATIONAL [2]DISCOVERIES IN SCIENCE. תוכן הקורס הותאם לחמש אסטרטגיות למידה שונות ובתחילתו התבקש כל לומד לבצע תהליך מיפוי קצר של היכולות והרגלי הלמידה שלו. על פי מיפוי זה חווה כל לומד תהליך למידה שונה ומותאם לאופנים המועדפים עליו ללמידה. במבט לעתיד הלא רחוק ובאמצעות שילוב טכנולוגיית Machine Learning תהליך המיפוי והדיווח העצמי עתיד להיחסך כאשר פלטפורמת הלמידה עצמה תאגור אינספור פריטי מידע על התנהגות הלומד בפעילויות הקורס ותסיק בעצמה מהו סגנון הלמידה האפקטיבי ביותר של הסטודנט.


למידה דיגיטלית גמישה – אתגר הערכת לומדים (learners assessment)


אחד מהאתגרים המרכזיים במעבר מכיתה מסורתית של 20-40 לומדים לקורסים מאסיביים של עשרות ולעתים אף מאות אלפים הוא סוגיית הערכת הידע הנלמד. אם בכיתה סטנדרטית מתאפשר למורה לבצע בדיקות שגרתיות של מטלות ותרגילים ולהעניק משוב אישי לכל תלמיד ותלמיד הרי שב-MOOCs זהו אתגר כמעט בלתי אפשרי הדורש אלפי שעות של צוות מיומן על מנת לבצע פעילות דומה. טקטיקה אחת שגורה להתמודדות עם האתגר היא לבצע את "הערכה סגורה", כלומר שימוש באמצעים כמו שאלות רב-ברירה, גרירה והדבקה (Drag&Drop) או כל סוג הערכה שיש לו מספר סופי וסגור של תשובות נכונות. בעולמות תוכן רבים הפתרון הזה שטחי ולא מספק ועל כן אנו עדים לשימוש ופיתוח גובר של אמצעים פדגוגיים עשירים ומקיפים יותר. דוגמה לפתרון פופולרי כזה הוא מתודה הקרויה Peer Assessment, במסגרתה נשאלות במהלך הקורס שאלות עומק הדורשות מהלומדים העלאת תוצרים או מתן של תשובות טקסטואליות פתוחות וכל לומד מקבל משוב והערכה כמותית משלושה לומדים אחרים בקורס. על אף ערכה הפדגוגי הגבוה, המתודה הזו שנויה במחלוקת ולצד העמקת תהליך הלמידה ישנם לומדים רבים שמעדיפים להישאר בתפקיד צרכן הידע ולא לקבל את תפקיד השופט והמעריך. לפתרון המורכבות הזו נרתמים פתרונות כגון סימולטורים המדמים מעבדות וסביבות ניסוי וטכנולוגיות בינה מלאכותית שיאפשרו להעריך תשובות פתוחות באופן אוטומטי. דוגמאות לכאלה ניתן למצוא בפלטפורמת edX המציעה כיום סימולטורים מגוונים כגון סימולטור לבניית מעגל חשמלי או מולקולת DNA. חברת Sense הישראלית, מפעילה בימים אלה פתרון הערכה לשאלות פתוחות הנשען על בינה מלאכותית ומנוסה בהצלחה כבר במספר מוסדות אקדמיים בארה"ב ובקרוב גם בישראל.


למידה דיגיטלית בעלת ערך מובחן וברור – אתגר האבטחה וההזדהות


בשנים האחרונות תעודות המעידות הצלחה ב-MOOCs הפכו למטבע מבוקש בשוק התעסוקה וההשכלה הגבוהה. יותר ויותר מוסדות אקדמיים וארגונים מכירים ב-MOOCs כתחליף לצורך לביצוע נקודות זכות וקורסים במסגרת קורסים אוניברסיטאיים או כעדות מהימנה לכישורים תעסוקתיים בעת תהליך מיון לקבלה לעבודה. באופן לא מפתיע, במקביל להתעצמות ה-MOOC כאמצעי ממשי לניעות חברתי זה אנו עדים יותר ויותר לתופעה של הונאה וזיוף תהליכי למידה והסמכה דיגיטליים. כפטריות אחרי הגשם בשנים האחרונות, הוקם מספר לא מבוטל של ארגונים העוסקים בהזדהות מרחוק ואבטחת תהליכי ההיבחנות ב-MOOCs. ארגונים כמו ProctorU ו-Examify משתמשים באמצעי הזיהוי שיש בכל מחשב (מצלמה, מיקרופון, טביעות אצבע) כמנוף לזיהוי ייחודי של משתמשים בעת ההיבחנות. קורסרה הכניסה לאחרונה לשימוש טכנולוגיה ייחודית של זיהוי דפוס הקלדה של לומדים, המאפשר זיהוי חד חד ערכי של מי שהצליח לעקוף את שאר אמצעי האבטחה והזיהוי.


ניתן להביט על התופעה הזו כמבורכת – היכן שניתן למצוא ערך ממשי מתפתחת גם תעשייה של הונאה, ובמובן הזה זו עדות משמעותית לערך החברתי והכלכלי של תנועת ה-MOOCs, זמן לא רב אחרי היווצרותה. ראוי להזכיר כאן את החוקר הישראלי גיורא אלכסנדרון, שבמסגרת מחקר הדוקטורט שלו ב-MIT עסק בשנים האחרונות בפיתוח מתודולוגיה לזיהוי הונאה ב-MOOCs.


למידה דיגיטלית גמישה - כשהדיגיטציה פוגשת את הרגולציה


נשוב לאחד הממצאים המרתקים שעלה במחקר המקיף 4 years of MOOCs שהוזכר לעיל. הזמן החציוני שנדרש לסטודנט לסיים קורס מקוון הנו 34% בלבד מפרק הזמן שנדרש הסטודנט לבלות בכיתה בין כתלי האוניברסיטה. אחת מהתוצאות המיידיות של הבנה זו הנה הצורך להבנות סטנדרט שונה וחדש של משכו של MOOC. אם בתחילת הדרך הקורס המקוון הממוצע נמשך בין 12 ל-14 שבועות בדומה לאחיו בשנתון הלימודים האוניברסיטאי, הרי שהיום נדיר למצוא קורסים הנמשכים מעל 8 שבועות, כאשר הקורס הממוצע יימשך בין 5 ל-7 שבועות בלבד. מה שבעיני המתבונן מהצד נראה שינוי טבעי ומותאם לעידן החדש, מהווה עבור הממונים על הרגולציה, התקצוב והקרדיטציה לא פחות מרעידת אדמה. שאלות כמו מה משכו של קורס אקדמי, האם ניתן להכיר בלמידה מרחוק לגמול השתלמות, האם ניתן להכיר בתואר אקדמי עבור סטודנט שכף רגלו לא דרכה במוסד האקדמי מעולם הן דוגמאות נבחרות של דילמות ואתגרים יומיומיים עבור מוסדות שהתנהלו על פי אותה תבנית במאות השנים החולפות. כל שינוי בדפוסי החשיבה והכרה בכניסתו של העידן הדיגיטלי למגרש הרגולטורי יוצר אדוות רחבות הנוגעות בתשתיות כמו הסכמי שכר, ועדי העובדים ואופני העסקה של סגלי ההוראה ואנשי צוות במוסדות אקדמיים, משרדי ממשלה וארגוני מדינה אחרים.


למידה דיגיטלית בעלת ערך מובחן וברור - מוקים ככלי לגיוס ומיון מועמדים להשכלה ולתעסוקה


מיון עובדים ומועמדים לתכניות השכלה התפתח במאה ה-20 כפרופסיה לכל דבר ועניין. מבחני מיון כמו הפסיכומטרי, GMAT, TOFEL, S.A.T ודומיהם הפכו לשער כניסה ממיין להשתלבות בלימודים גבוהים. בעולם התעסוקה הוקמו מכוני מיון תעסוקתיים שמטרתם היתה לנבא את יכולות המועמדים להשתלבות בסביבת עבודה עם מאפיינים ייחודיים של ארגונים גדולים. בשנים האחרונות תנועת ה-MOOCs העמידה אלטרנטיבה מרתקת למאמצי הגיוס והמיון של עובדים ומועמדים להשכלה גבוהה או תעסוקה. במאמר מ-2015[3] מתארת Jeanne Meister כיצד יותר ויותר מעסיקים מבינים שאת מודעות הדרושים המסורתיות יכולים להחליף MOOCs שעוסקים בעולמות התוכן התעסוקתיים אליה נוגעת המשרה, שהמידע הרב שנאסף על הלומדים יכול לשמש כזרוע head hunting ארוכה במרחב הקיברנטי וששימוש בכלים חכמים בתוך ה-MOOC עשוי לדמות לא מעט מכלי המיון שנמצאים בשימוש על ידי מכונים או על ידי הצוות המקצועי הממיין הארגוני. לא מפתיע, אם כן, שאחד מהממצאים המתוארים במאמר של מייסטר הוא שההתנגדות המרכזית לשימוש ב-MOOCs בחברות ככלי לגיוס ומיון מגיע ממחלקת ניהול הלמידה הארגונית.


ב-MIT שבבוסטון משתמשים ב-MOOCs כבר כמה שנים ככלי לשיווק התכנית ליזמים המפורסמת שלהם (MIT Innovation & Entrepreneurship Bootcamp). הרעיון פשוט – המתעניינים מתבקשים להירשם לארבעה קורסים מקוונים קצרים ובאמצעותם לקבל מושג ראשוני והכנה מושגית לקראת ה-Bootcamp שהנו שבוע אינטנסיבי המתקיים במקומות נבחרים ברחבי העולם וכרוך בעלות גבוהה. הסינון הוא דו-כיווני – המתעניינים מקבלים מושג רחב ומקיף לגבי תוכן הפעילות ורק מי שתחום התוכן בדמו ימשיך בתהליך המיון ל-Bootcamp. עבור MIT זהו כלי נהדר שחוסך משאבי שיווק וכח אדם ממיין רבים בניהול התהליכים המורכבים הללו.


בהיבטי שימוש בMOOCs ככלי ממיין בעולם האקדמי יש לנו שתי סיבות טובות לגאווה ישראלית – בשנת 2017 הכריזה אוניברסיטת תל אביב שמועמדים לקבלה יכולים מעתה להתקבל לשלוש פקולטות מרכזיות, באמצעות מעבר בציון 85 ומעלה של שלושה MOOCs מתוך המבחר המגוון שמציע מרכז החדשנות בלמידה של האוניברסיטה. בכך נפתח מסלול חלופי של ממש לבחינה הפסיכומטרית, מתוך תפיסה הגורסת שאין מנבא טוב יותר להצלחה באקדמיה מאשר הפגנת היכולת לצלוח שלושה קורסים אקדמיים מלאים, והעובדה שכרוכים בתהליך מיומנויות מורכבות כמו משמעת עצמית, יכולת למידה עצמית והתמודדות עם תוכן אקדמי מורכב ולא מתווך באופן אישי רק מחזקת את התחושה שהניסוי אולי יוכיח את עצמו ושניווכח שזהו כלי יעיל אף יותר מהכלים המסורתיים. ניסוי מעניין נוסף נערך במערכת החינוך הישראלית: במהלך התשע"ח למדו אלפי תלמידים ברחבי הארץ קורסים מקוונים בהיסטוריה, תנ"ך וספרות במקביל ללמידה בכיתה (Blended learning) והדובדבן בתהליך הלמידה הזה הנו שהציון הכולל של הקורס המקוון מהווה את ציון הבגרות, כלומר – התלמידים אינם ניגשים לבחינת הבגרות בסוף הלימודים כפי שנהוג במדינה כבר 70 שנה.


למידה דיגיטלית חדשנית - כשמדעי המח פוגשים את מדעי הלמידה


דמיינו שבמקום להעביר סקרי שביעות רצון בקרב הסטודנטים בסוף הסמסטר, יכולתם לדעת איך היתה חוויית הלמידה שלהם ממש בסוף השיעור בלי שהייתם צריכים לשאול אותם אפילו שאלה אחת. משאלת הלב הזו, שנשמעת אולי תלושה מהמציאות כיום, הופכת בימים אלה לאפשרות של ממש בזכות הפעילות האינטרדיסציפלינרית של מדעי הלמידה (Learning Science) עם מדעי המח (Brain Science). יותר ויותר אוניברסיטאות ומכוני מחקר מאגמים משאבי ידע ומומחים מתחומים מגוונים כגון פסיכולוגיה, חינוך, טכנולוגיות למידה, רפואה ומדעי המח לכדי מחקרים פורצי דרך שמבצעים תהליכי תיקוף של תיאוריות פדגוגיות רבות שנים ומציעים מדדים וממדים חדשים בהתבוננות על למידה.


לצורך ההמחשה נביט במספר דוגמאות: שאלה כמו מה מאפשר חשיבה יצירתית בתהליך למידה, נבדקה שנים רבות באמצעות ניסויים שכללו דיווח עצמי של סטודנטים המשולבים במבחני ביצועים מסוגים שונים. מחקר של המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת קליפורניה מ-2012[4] עשה שימוש בממשק סריקה של פעילות מוחית של הנסיינים ומצא כי הסחת דעת באמצעות פעילות שאינה קשורה באובייקט הלמידה, מאפשרת את התוצאות האפקטיביות ביותר. נק' הזמן שנמצאה כמתאימה ביותר להסחת הדעת (Mind Wandering) המכוונת מתהליך הלמידה היתה, בממוצע כעבור כעשר דקות של למידה רצופה.


באמצעות מתודות דומות (של סריקת גלי מח בהינתן מצבי למידה שונים) מחקרים אחרים מצאו קשר מדעי מוכח בין רמת הסקרנות של הלומד לאיכות הלמידה[5], השוו בין שיטות הצגת המידע שונות (לדוגמה – שילוב של טקסט וגרפיקה הוכח כיעיל יותר מטקסט לבדו ושילוב של אודיו וגרפיקה נמצא כיעיל יותר משילוב טקסט וגרפיקה) והוכיחו אמפירית את יעילות שילובם של דיונים ושאלות בלמידה מבוססת וידאו. לממצאים מהסוג הזה ישנם השפעה דרמטית על האופן שבו אנו מבינים למידה והאופן שבו אנו נעצב את הקורס הדיגיטלי הבא שנפתח.


גם בהקשר לשילוב המעניין הזה יש לנו סיבה לגאווה ישראלית ושוב מבית היוצר של אונ' תל אביב – לפני כשנתיים, הוקם המאיץ האקדמי Minducate בשותפות של בית הספר סגול למדעי המח ומרכז החדשנות בלמידה של האונ'. במסגרת פעילות המאיץ ניתנות מלגות נדיבות לחוקרים הבאים ממגוון רחב של תחומי דעת ומציעים מחקרים פורצי דרך בתחום מדעי הלמידה.


ולקינוח - חזרה ל-Blended Learning


לקראת סיום המחצית הראשונה של 2019 ניתן לומר על תנועת ה-MOOCs שני דברים בביטחון: האחד – התנועה עדיין לא הביאה למהפך הדרמטי בשדה הלמידה והחינוך כפי שחזו חלק מהעתידנים בראשית דרכה. בתי הספר והאוניברסיטאות הם עדיין בניינים עם כיתות ומרצים בשר ודם והתלמידים והסטודנטים עדיין צורכים למידה ותוכן באופנים המסורתיים הנהוגים כבר 3000 שנים. השני – בניגוד להספדים של עתידנים אחרים, תנועת ה-MOOCs לא מתכננת להיעלם בעתיד הנראה לעין. מספרי הקורסים המקוונים נמצאים בעליה מתמדת. יותר ויותר ארגונים ושחקנים בשוק הלמידה והחינוך בעולם ובישראל קופצים על הרכבת ומציעים ללומדים אפשרויות מגוונות לשילוב למידה דיגיטלית בתהליכי ההכשרה והלמידה בארגון.


בפלטפורמות בינלאומיות משנת 2012 ועד היום MOOC -תנועה בדעיכה? תרשים מספר קורסי ה

שתי האמירות הנ"ל מתיישבות אחת עם השניה? כיצד עתידה להשתלב תנועת ה-MOOCs בתהליכי הלמידה וההוראה בעתיד? להערכתי, אנו נמצאים בעיצומה של תנועת מטוטלת חזקה שהחלה במעבר דרמטי וקיצוני מהלמידה המסורתית והפרונטלית, ללמידה שכולה מקוונת (fully online) וכעת נמצאת בדרכה חזרה לצד השני עד שתתמקם בנוחות באמצע בתצורת Blended Learning עם תנודות קלות לכאן ולכן. ההבנה העמוקה שהלומדים הם בני אדם שהורגלו במשך עשרות דורות לתפיסות ושגרות למידה מסוימות, הולכת ומחלחלת לכל העוסקים במלאכה. ההבנה שתהליכי למידה אפקטיביים מצריכים הקשרים של זמן, מקום ואינטראקציה עם לומדים אחרים (הקשר חברתי) הולכת ותופסת לה מקום בתהליכי האפיון של קורסים מקוונים ותהליכי למידה דיגיטלית אחרים. אנו עדים ליותר ויותר מודלים המשלבים בקורס המקוון Meet-Ups, שיעורי כיתה וירטואליים, מפגשים עם מנטורים ועבודה בחברותות. "בדידותו של הלומד" ב-MOOCs, הפכה לאחד מהנושאים החמים שסטארטאפים רבים בתחום ה-EdTech מנסים להתמודד עמו באמצעים כמו בינה מלאכותית ו-Machine Learning.


יעקב הכט, מייסד החינוך הדמוקרטי בישראל ומוביל מיזם "ערי חינוך", הבין זאת היטב כבר בתחילת הדרך ובשותפות עם משרד החינוך הנהיג את תכנית HOW2MOOC במסגרתה מאות מורים שעברו הכשרה ייעודית ומכונים "מוקסטרים" (MOOCsters) מלווים בכל רחבי הארץ תלמידים בתהליך הלמידה של מוקים מכל העולם. יוזמה אחרת בשם "תיכון אקדמי מקוון" שמוביל יובל שרייבמן, מנכ"ל המרכז לחדשנות בלמידה של אוניברסיטת תל אביב, לוקחת את הרעיון לקצה ומאפשרת לתלמידים שסיימו בהצלחה את הקורס המקוון לגשת לבחינות באוניברסיטה ולזכות בקרדיט אקדמי כבר בגיל התיכון.


בנוסף, יותר ויותר פיתוחים טכנולוגיים המשולבים ב-MOOCs מתייחסים לצורך באינטראקציה, למידה שיתופית ולמידה חברתית במסגרת ההבנייה של תהליכי הלמידה. דוגמה נהדרת להתמודדות כזו היא ניסוי מרתק שנערך באוניברסיטת קולומביה שבמדינת ניו יורק. על מנת לשפר את רמת התגובתיות ללומדים פותח צ'ט-בוט (Chat Bot) שתוכנת לענות על שאלות של לומדים בפורומים השונים השלובים בקורסים הדיגיטליים של האוניברסיטה. הצ'ט בוט זכתה לכינוי "נורה" והעובדה הבאמת מדהימה לגביה, היא שבסקר ההוראה של סוף הסמסטר היא זכתה בתואר המתרגלת הטובה ביותר במחלקה כשהסטודנטים מרעיפים עליה שבחים ומציינים את התגובתיות המהירה שלה, הזמינות שלה גם בשעות הקטנות של הלילה, השירות הנעים והתשובות המדויקות שלה. גם אוניברסיטת Georgia Tech שילבה לאחרונה מתרגל שהוא צ'ט בוט[6], באחד מהקורסים המוצעים במסגרת התואר השני המקוון במדעי המחשב. דוגמאות נוספות כוללות את חברת Annoto הישראלית, שפיתחה בשנה שעברה כלי המאפשר אינטראקציה בסגנון רשת חברתית ביחס לתכנים המועברים באמצעות סרטוני וידאו. חברה ישראלית נוספת בשם Ligilo, מציעה פלטפורמה המאפשרת תהליכי למידה והערכה באופן אינטראקטיבי בין אלפי לומדים, באמצעות כלי המשלב אלמנטים של רשתות חברתיות על תשתית של מפות מושגיות תוכניות (Conceptual Maps).


כששואלים אותי איך להפוך את ה-MOOC המצוין שלי לכזה שנוגע בלומדים, אני עונה בשאלה - מָזֶה? – מקום. זמן. הקשר חברתי.



הכותב הנו מנהל מיזם קמפוס IL – התכנית הלאומית ללמידה דיגיטלית מיסודו של מטה ישראל דיגיטלית במשרד לשוויון חברתי.

[1] https://podcasts.apple.com/il/podcast/how-edx-is-redesigning-learning-for-the-future/id1395603706?i=1000436260165

[2] http://online.liebertpub.com/doi/full/10.1089/mooc.2013.0007

[3] https://www.forbes.com/sites/jeannemeister/2015/06/10/moocs-emerge-as-disruptors-to-corporate-learning/#41385a4e744a

[4] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/22941876

[5] Yoo Julie J., Neuroimage 59.1 (2012): 846-852.

[6] דוגמאות נוספות פה: https://goo.gl/u5R4D5